פסק-דין בתיק ת"א 4620-12-09

1.         בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בגין אירוע מיום 27.11.08 עת הלכה ברחוב צבי הרר בקרית אתא (להלן: "הרחוב") ונפלה לאחר שנתקלה "במכשול במדרכה" (להלן: "התאונה"). התובעת הינה ילידת 1942 ומתגוררת בסמוך למקום האירוע.

            בעקבות נפילתה טופלה התובעת בבית החולים רמב"ם בחיפה שם אובחן אצלה שבר ביד שמאל, מעל המרפק (בעצם ההומרוס) והיא שוחררה לביתה לאחר שידה הושמה בגבס.

            התובעת טוענת, כי האחריות לאירוע התאונה ולפיצוי בגין נזקיה מוטלת על הנתבעת בשל רשלנותה.

2.         הנתבעת הכחישה את טענות התובעת וביקשה לדחות את התביעה. לדידה, לא היתה מצידה כל רשלנות ולא קמה לחובתה אחריות כלשהי שכן היא פעלה בסבירות, ואם אכן התרחש אירוע כמתואר ע"י התובעת הרי שהיה זה בנסיבות בלתי צפויות ובלתי ניתנות למניעה בנקיטה באמצעים סבירים.

            עוד טוענת הנתבעת, כי התאונה ארעה בשל רשלנותה הבלעדית ו/ו המכרעת של התובעת.

3.         בדיון שהתקיים בפניי שמעתי את עדותה של התובעת (בקשה להעיד את בעלה נדחתה משלא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו).

            הנתבעת מצידה לא הביאה עדים והסתפקה בהגשת תיק מוצגים, הכולל מסמכים רפואיים מתיקה של התובעת, ובחקירה הנגדית של התובעת.

דיון והכרעה

4.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, התרשמתי מעדותה של התובעת ולאחר שעיינתי במסמכים שהונחו בפניי, לרבות בתמונות של מקום התאונה, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה, אך מאידך להטיל על התובעת אשם תורם להתרחשותה בשיעור של 33%.

החבות

5.         לעניין אירוע התאונה והאחריות להתרחשותה, העידה התובעת בתצהיר מטעמה כי בעת שהלכה ברחוב נתקלה במכשול במדרכה וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה. היא הפנתה לתמונות של המדרכה שצורפו לתצהירה.

            עיון בתמונות אכן מגלה קיומו של ליקוי ברור במדרכה (שקע במרצפות), אלא שלפי התובעת היא נתקלה בבליטה קטנה באבנים המשתלבות אשר נמצאת מימין לאותו מפגע, כיוון הליכתה, כפי שסימנה בתמונות נ/1.

6.         ייאמר מיד כי עדותה של התובעת בכל הנוגע למקום נפילתה הותירה עליי רושם אמין. אין בפניי שינוי חזית כפי שטען בא כוחה המלומד של הנתבעת שכן גם אותה בליטה היא בבחינת "מכשול במדרכה" כלשונם של כתב התביעה ותצהיר התובעת. מאידך, לאופיו של אותו מכשול, כפי שהעידה עליו התובעת בחקירתה הנגדית, חשיבות רבה לעניין האשם התורם שיש לייחס לתובעת, כפי שיפורט בהמשך.

7.         עדותה של התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין. עובדה זו לא נעלמה מעיניי, אך בשים לב לרושם שהותירה התובעת, לתמונות שצורפו על ידה ולמסמכים הרפואיים שנערכו מיד לאחר האירוע, מצאתי שניתן לבסס על סמך גרסתה ממצא עובדתי באשר לאופן ולנסיבות אירוע התאונה.

            בכגון דא יצוין, כי כבר בטופס של "דווח על חולה/נפגע באמבולנס" שנערך על ידי אנשי מד"א צוין, כי לדברי התובעת "נפלה כתוצאה מבליטה במדרכה". מן המפורסמות כי גרסתו של נפגע בעת קבלת טיפול ראשוני הינה בעלת חשיבות מרכזית. משכך יש ברישום הנ"ל כדי לתמוך ולחזק את גרסתה של התובעת.

8.         שוכנעתי אפוא לקבוע כי התובעת נפלה כתוצאה מהיתקלות בבליטה קטנה של אבני הריצוף של המדרכה, כפי שעולה מהתמונות שצורפו על ידה.

            כאן אציין, כי לא מצאתי כל מניעה להסתמך על התמונות חרף העובדה כי מי שצילם אותן - חתנה של התובעת - לא הובא לעדות וזאת נוכח העובדה שהתמונות צולמו בנוכחותה ועפ"י הוראותיה של התובעת.

9.         רשות מקומית אחראית על תקינות ושלמות המדרכות שבתחומה. נדמה שעל כך אין מחלוקת וכי על הנתבעת מוטלת חובת זהירות מושגית בכגון דא. באשר לנסיבות הספציפיות של התאונה מצאתי כי אף מתקיימת חובת זהירות קונקרטית, שכן הליקוי במדרכה - הן הבור הגדול שמשמאל והן הבליטה והשקיעה שהביאו לנפילת התובעת - אינם של מה בכך ולא ניתן להתייחס אליהם כאל סיכון סביר.